<h1>או"ז הלכ' שבת סימן נ"א</h1>
<h2>דף כא:</h2>
א"ר חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת. ולענין ליתן שלום לאבל. ת"ר פרק אילו מגלחין [כ"א, ע"ב] [אבל] שלשה ימים הראשוני' אסור בשאילת שלום כו' המוצא את חבירו [אבל] בתוך שלשים יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו כו' ופסק רבינו שמואל בן ה"ר מאיר זצ"ל מסקנא דמילתא של שאילת שלום שלשה ימים הראשונים אסור בין לשאול שלו' בין להחזיר וד' ימים אחרונים משיב ואינו שואל ואחרים אסורים לשאול בשלומו עד שלשים יום והא דאמרי' לעיל משיב למאן דלא ידע דאסור לשאול וה"מ על שאר קרובים אבל על אביו ועל אמו אסור [לשאול] בשלומו עד י"ב חודש עכ"ל. וכ"ז מיירי בחול אבל בשבת תני פ' היה קורא בברכות ירוש' [פ"ב, ה"ז] מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים ובדרום שואלים רבי הושעיא רבה אזל לחד אתר וחמא אבליא בשבתא ושאל בהון אמר איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומנו ר' יוסי בר חלפתא הוה משבח בר' מאיר קומי צפוראי אדם גדול [הוא] אדם קדוש הוא אדם צנוע [הוא] חד זמן חמא אבלייא בשבתא ושאל בהון [אמרון ליה אהן דאת מתני שבחיה א"ל מה עיסקיה א"ל חזא אביליא בשבתא ושאל בהון] אמר להון אתון בעי למידע חייליה בא להודיעכם שאין אבל בשבת הדא היא דכתיב ברכת ה' היא תעשיר וגומר זו ברכת שלום ולא יוסיף עצב עמה זה אבל כמאן דאמר נעצב המלך על בנו.
